פסק-דין בתיק ע"א 4423/07

א. ההליך

1.       ערעור (בזכות) על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשמת הגב' דנה עופר) מתאריך 17.4.2007 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-24033-06-0.

          בהחלטתה האמורה דחתה כב' ראש ההוצאה לפועל טענת המערערת, שנסמכה על הוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, כי אין לנקוט נגדה בהליכים למימוש משכון, שנעשה לטובת המשיב.

ב. העובדות

2.       המערערת ניהלה חשבון בנק אצל המשיב, וקיבלה אשראי. לצורך הבטחת פירעון האשראי, חתמה המערערת בתאריך 15.4.1994 על שטר משכון, ומשכנה לטובת המשיב את המקרקעין הידועים כחלקה 90 בגוש 18002 וחלקה 56 בגוש 18008.

          בשנת 1997, משהתקשתה המערערת בפירעון האשראי שקיבלה, הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון (תיק הוצל"פ [חיפה] 02-32919-97-8(ולהלן ייקרא תיק זה לשם הקיצור - " ההליך הקודם")).

          במהלך ההליכים למימוש המשכון, במסגרת ההליך הקודם, הגיעו הצדדים לפשרה, ובתאריך 24.8.1998 חתמו על הסכם פשרה (להלן - " הסכם הפשרה"). בעיקרם של דברים, בעלי המניות במערערת, ומנהלי המערערת, התחלפו, ותחת בעלי המניות והמנהלים הקודמים באו בעלי מניות ומנהלים חדשים. כמו כן הסכימו הצדדים על האופן בו המערערת תפרע את חובותיה, ועוד הוסכם כי הליכי מימוש המשכון בהליך הקודם יופסקו (סעיף 6(ה) להסכם הפשרה).

3.       המערערת המשיכה לפעול תחת הנהלתה החדשה, והמשיכה לנהל את חשבונותיה אצל המשיב ולקבל אשראי. אציין, כי מר מנשה דיין, הוא אחד ממנהליה העכשוויים של המערערת, עבד בתקופת ההליך הקודם אצל המשיב, ובאותו סניף בנק בו המערערת ניהלה (ומנהלת) את חשבונותיה.

          בשנת 2006 שוב נקלעה המערערת למצב בו לא יכלה לפרוע חובותיה למשיב, ועל כן חזר המשיב והגיש בקשה למימוש המשכון, הוא אותו משכון שעמד בבסיס ההליך הקודם, ולפי אותו שטר משכון.

ג. טענות הצדדים

4.       בבקשה שהגישה המערערת ללשכת ההוצאה לפועל, לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, טענה המערערת, כי אין לנקוט נגדה בהליכים חדשים על פי אותו שטר משכון עצמו, שכן המשכון מיצה את עצמו בהליך הקודם, ולמעשה יש לראות כאילו נפדה בהסכם הפשרה, ואין עוד אפשרות לבצעו. בנוסף לכך הוסיפה באת כוח המערערת וטענה, כי ביצועו המחודש של שטר המשכון נוגד את כללי סופיות הדיון, נוגד את הכלל של "מעשה בית דין", ולמעשה פותח התדיינות חוזרת באותו עניין עצמו, שכבר נדון בעבר. לדעת ב"כ המערערת, הזיקה הקיימת שבין המשכון והסכם הפשרה, היא, שלאחר כריתת הסכם הפשרה, אין המשכון מבטיח אלא את החיובים שהצדדים הסכימו עליהם בהסכם הפשרה עצמו, ואין הוא בא להבטיח חיובים שבאו לעולם בשלב מאוחר יותר, לאחר שהצדדים כרתו את הסכם הפשרה.

5.       המשיב לעומת זאת טען, כי לא נפל כל פגם בהליך המחודש לביצוע שטר המשכון, שכן על פי הסכם הפשרה המשכון לא בוטל, והמשיך לשמש בטוחה בידי המשיב לצורך קבלת אשראי גם לאחר שההליך הקודם הופסק. לטענת ב"כ המשיב, עתה, משאין המערערת מסוגלת לפרוע את חובה למשיב, אשר לפי טענת המשיב מגיע כדי הסך 7.5 מיליון ש"ח, אין כל מניעה, שהמשיב ינסה לגבות את הסכומים המגיעים לו, ולמצער את חלקם, באמצעות מימוש הנכסים שמושכנו לטובתו. לטענת ב"כ המשיב, משמעות הסכם הפשרה היא, שהמשכון מוסיף להתקיים, והוא נועד להבטיח חיובים שנוצרו לאחר שהסכם הפשרה נכרת, והצדדים אף ראו את המשכון כחלק מהביטחונות שהמערערת העמידה לטובת הבנק עבור אשראי שקיבלה בתקופה שלאחר כריתת הסכם הפשרה.

ד. החלטת ראש ההוצאה לפועל

6.       כב' ראש ההוצאה לפועל קמא דחתה את בקשת המערערת, ובהחלטתה קבעה, בין היתר, כדברים הבאים:

(א)     פתיחת ההליך הקודם, וסילוק החיוב המובטח במשכון לשם מניעת מימוש המשכון, אינו בגדר מימוש הנכס הממושכן, ועל כן אין מקום לקבוע, כי המשכון פקע עקב מימושו.

(ב)      למעשה, תיק המימוש שנפתח בהליך הקודם נגנז לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה, משום שלא נעשו בו פעולות כלשהן, ואולם, פורמאלית, לא הייתה כל החלטה שיפוטית המורה על סגירתו. לדעת כב' ראש ההוצאה לפועל, פתיחת תיק מימוש חדש, הינו עניין פורמאלי טכני בלבד, ואין הוא משפיע על המהות.

(ג)      בהסכם הפשרה עצמו קבעו הצדדים כי המשכון יוסיף להתקיים ולשמש בטוחה לטובת המשיב, ועל כן זכאי המשיב לפעול למימושו.

          משדחתה כב' ראש ההוצאה לפועל את בקשת המערערת, הגישה המערערת את הערעור שלפני.

7.       במסגרת הערעור חזרו הצדדים על הטענות שטענו בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, ואשר הבאתי תמציתן לעיל, ולא אחזור על הדברים.

ה. דיון

8.       ההכרעה בטענות הצדדים צריכה לבוא מתוך הסכם הפשרה עצמו. היה ופרשנותו של הסכם הפשרה תביא למסקנה, כי יש לראות את הסכם הפשרה כהסכם שנכרת לשם פדיון המשכון, כי אז המשכון נפדה, ואין לנקוט עוד בהליכים למימושו. היה ופרשנות הסכם הפשרה תביא למסקנה, כי הצדדים הפסיקו את ההליכים למימוש המשכון, אך הסכימו שהמשכון יוסיף לעמוד בתוקפו ולחייבם, כי אז דין הערעור להידחות.

          אציין, כי מתבקש היה, שאם במסגרת ההליך הראשון הצדדים הסכימו על פדיון המשכון או על פקיעתו בעקבות הסכם, כי אז היה מתבקש שהצדדים יציינו זאת במפורש במסגרת הסכם הפשרה. ואולם, לא מצאתי בהסכם הפשרה כל תניה המורה שהצדדים רואים את הסכם הפשרה כהסכם שנועד להביא לפירעון המשכון ואף לא הוראה אחרת, לפיה הסכם הפשרה מפקיע את תוקפו של המשכון או מביא לביטולו.

9.       בהסכם הפשרה מצויים מספר סעיפים, מתוכם יכולים אנו לדלות את התשובה לשאלה, מה פרשנותו הנכונה של הסכם הפשרה, ואלה הסעיפים: